החלטה בתיק בש"א 4601/07

1.                  בפניי בקשה לאיחוד דיון, וכן למתן צו מניעה זמני עד למתן החלטה בבקשה. המבקש הינו בעלה של המשיבה מס' 1 (להלן: המשיבה), והם שניהם הורי המשיב מס' 2 (להלן: הבן). על שם המשיבה רשום נכס הידוע כגוש 30367 חלקה 39 במבשרת ציון (להלן: הנכס).

2.                  לפי הנטען בהמרצת פתיחה 3108/04 אשר הוגשה על ידי המשיבה, המשיבה נתנה לבן ייפוי כוח לצורך פיתוח נכס מקרקעין הרשום על שמה, והבן השתמש בו כדי למשכן את הנכס לצרכיו שלו. כעת, פתח המשיב מס' 3, באמצעות המשיב מס' 4 (להלן: המשיבים), בהליכי מימוש של המשכנתא. הסעד המבוקש בהמרצה זו הוא הכרזה כי המבקשת היא בעלת הנכס, וכי זכותה נקייה מכל עיקול או שיעבוד.

3.                  המשיבה הגישה את המרצת הפתיחה הנזכרת בבקשה לקבל צו הצהרתי לפיו המשיבה היא בעלת הנכס, וזכותה בו נקייה מכל שיעבוד. המרצת פתיחה זו מתבררת בפניי.

4.                  בהמרצת פתיחה 6052/07 אשר הוגשה על ידי המבקש (הבעל) נטען כי המבקש זכאי למחצית הזכויות בנכס. המבקש מתבסס על פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט אלבז) ביום 28.12.06. לפי פסק דין זה, מאחר שהצדדים נישאו טרם כניסת חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 לתוקף וחלה עליהם חזקת שיתוף, הנכס הנדון משותף לשניהם. לאור פסק דין זה טוען המבקש כי למצער יש לבטל את הפעולות שנובעות מייפוי הכוח ככל שהן נוגעות למחצית המקרקעין השייכת לו. לכן מבוקש צו הצהרתי המורה על רישומו כבעלים של מחצית הזכויות, וכן צו המצהיר כי המשכנתאות הרשומות על הנכס אינן חלות על חלקו של המבקש.

5.                  בבקשתו הנוכחית טוען המבקש כי יש לאחד את הדיון בהמרצות הפתיחה, אשר עניינן, למעשה מקביל. נטען כי ניהול הדיון בהמרצת הפתיחה שהגישה המבקשת (3108/04) בלעדיו עשוי לפגוע בזכויותיו, שכן התוצאה שתתקבל שם עשויה לחול על כל הנכס, ולכן גם על החלק אשר המבקש טוען לזכות בו.

6.                  המשיבה מסכימה לבקשה, והמשיבים מתנגדים לה. לטענתם, הבקשה הוגשה בשיהוי ובתיאום עם המשיבה, וכל עניינה לנסות ולחלץ מידי המשיבים חלקים גדולים ככל הניתן מהנכס. עוד טענו המשיבות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתן, מאחר שכיום סכום החוב של הבן גדול מערך הנכס המושכן.

7.                  לבסוף נטען, על בסיס פסק הדין בעניין ע"א 3208/91, 2084, 1915 יעקבי נ' יעקבי, פ"ד מט(3) 529, כי לשם הוכחת השיתוף נדרשות ראיות ממשיות, אשר לא הוצגו בהליך דנן. נטען כי משעה שנהגו בני הזוג בדרך של הפרדה רכושית, יש לראות דרך זו ככוונתם האמיתית של הצדדים, ולכן לדחות את הבקשה.

8.                  דין הבקשה להתקבל.

9.                  זמנו של בית המשפט יקר הוא. בהליכים כגון אלה המוזכרים כאן, בהם עיקר המחלוקת נוגע למחלוקת עובדתית אחת, הצדדים כמעט זהים, והסעדים המבוקשים נוגדים זה את זה, מן הראוי לדון פעם אחת בפני שופט אחד, ולחסוך זמן לכל המעורבים.

10.              אמנם לכאורה, עיקר טענתו של המבקש אינה נוגעת למהות המרצת הפתיחה שהגישה המשיבה, שכן המבקש טוען למחצית עצמאית, והמשיבה טוענת כנגד יצירת ההלוואה. אולם, כדי ליתן למבקש את כל מבוקשו, כולל הכרזה על כפיפות חלקו למשכנתא, מן הראוי לתת לו להתגונן מפני טענות המשיבים לגבי אופן יצירתה.

11.              כמו כן, מאחר שהמבקש והמשיבה הם הוריו של מקבל ההלוואה, מטבע הדברים עשויות להתעורר טענות לגבי הרשאה, וכלפי טענות אלה יצטרכו הן המבקש והן המשיבה להתגונן. לכן, מן הראוי לשמוע את כל הטענות במאוחד, וכך גם להכריע בהן.

12.              ניסיונו של המבקש "להציל" מיד המשיבים חלקים של רכושו, אשר שייכים לו ומושכנו - לטענתו - שלא בידיעתו והסכמתו, אינו ניסיון מגונה כפי שמנסים המשיבים להציגו. אם התמונה המצטיירת מכתבי הטענות המצויים בתיקים כעת מדויקת היא, אכן יש בסיס והצדקה לניסיון זה.

13.              באשר לטענת השיהוי ומאזן הנוחות, הרי שבהתבסס על המידע המצוי לפני כעת, זה נוטה בבירור לטובת המבקש. אמנם, המשיבים טוענים לחוב הולך ותופח כלפיהם, אולם אף אם אינם טוענים כי החייבים הם המבקש והמשיבה, אלא הבן. משכך, ובטרם הוכרעה כשרות פעולותיהם של המשיבים במשכון הנכס, טיעון זה לאו טיעון הוא. זאת בעוד ביחס למבקש, אשר לגביו אין כל אזכור בתיק כאילו הסכים, ידע או היה מעורב בייפוי הכוח וממילא גם לא במישכון, מדובר בחסימת זכותו לערכאות (ביחס להצטרפותו לדיון) ויצירת עובדות בשטח (ביחס למימוש), וזאת בנכס השייך לו, ובלא לאפשר לו להשיג על המצב הנוצר. תוצאה כזו לא תעלה על הדעת. לכן מוצדק לאפשר למבקש להצטרף להליך, ולעכב את הליכי המימוש עד להבהרת כשרות המישכון שנעשה בנכס.

14.              באשר לטענת השיתוף בין בני הזוג, מפתיעה דרך ההתמודדות שבחר לו ב"כ המשיבים. פסק הדין בעניין יעקבי התייחס לזוג אשר נישא לאחר כניסת חוק יחסי ממון לתוקף, ועניינו באפשרות להחיל משטר שיתופי במקביל לחוק יחסי ממון. בענייננו, אין חולק כי על בני הזוג חלה - מבחינת המשטר החוקי הכללי - חזקת השיתוף, ולא חוק יחסי ממון אשר נחקק למעלה מעשור לאחר נישואיהם. לפיכך גם אין מקום להחיל את חזקת השיתוף המוחלשת, הקובעת שיתוף בנכסים ספציפיים מכוח הסדרים שבדין הכללי, על זוג זה. במיוחד הדברים אמורים כאשר כל יסודה של חזקת השיתוף הוא התמודדות עם מצב מקובל בין זוגות, לפיו המשפחה נתפסת כיחידה אחת קבועה, ולכן רישום הנכסים אינו משקף את מצבת הזכויות האמיתי או את כוונת הצדדים. 

15.              התוצאה היא, אם כן, שהבקשה, על שני ראשיה, מתקבלת.

16.              אני מורה  למשיבים ולכל הפועלים מטעמם להימנע מביצוע כל פעולת מימוש על הנכס שבנדון - גוש 30367, חלקה 39 במבשרת ציון -  עד למתן פסק הדין בהמרצת הפתיחה, או עד להחלטה אחרת.

17.              כדי למנוע אי הבנה כלשהי, החלטה זו עניינה איחוד התיקים וצו מניעה, ואין בה משום הבעת עמדה כלשהי לגבי תוצאות ההליך, שייקבעו לאחר שמיעת הראיות והסיכומים.

18.              נוכח תוצאה זו, וכדי לצמצם את הסיכון לנזק אצל המשיבים, אני מורה לצדדים להעביר רשימת מועדי דיון מוסכמים בהקדם.

19.              המשיבים (מס' 3 ו-4) ישלמו הוצאות המבקש ושכר טרחת עורך דינו בסך 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ.